שאתות מוח

השאתות מתחלקות עקרונית לשפירות ולממאירות. מהו הסוג בכל מקרה ומקרה צריך להתברר בתהליך אבחוני מדוקדק הכולל בין היתר גם תהודה מגנטית. מלבד לשאתות הראשוניות של המוח הנגזרות מתאי העצב או הקרומים, יכולים להופיע באזור זה גם גרורות מגידולים במקומות אחרים בגוף.

15 עד 25 אחוז של כל השאתות מתוך הגולגולת הן מנינגיומות. אלה הן בדרך כלל גידולים שפירים שמקורם בקרומי המוח. הן גדלות בדרך כלל לאט ומופיעות אחרי גיל 40. גידולים מסוג זה יכולים להופיע גם בחוט השדרה (ר'. עמוד שדרה /שאתות).

גם גליומות הן שאתות שכיחות למדי. מקורן הם תאי גלייה, התאים העוטפים את תאי העצב ותומכים במבנה. בניגוד למנינגיומות, אלה הן שאתות הגדלות במהירות. סוגי משנה שלהן הן אסטרוציטומות וגליובלסטומות.

נוירינומות הן שאתות שמקורן בתאי שוואן הסובבים את סיבי העצב. שאתות שפירות אלה אינן שולחות גרורות והן יכולות להופיע לא רק בתוך הגולגולת אלא גם בתעלת השמע (נוירינומות של עצב השמע).

בבלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה) יכולות להיווצר בלוטומות (אדנומות). גם שאתות אלה הן מהסוג השפיר, אך הן יכולות לייצר הורמונים.

תסמינים

אי אפשר להגדיר במדויק את התסמינים של שאתות במוח, שכן אלה יכולים להיות מגוונים מאד ותלויים במיקום של הנגע. בשלבים ההתחלתיים אין בדרך כלל תסמינים כלל. ככל שהשאת גדלה כך מתרבים ומחמירים התסמינים.

בהתחלה מופיעים בדרך כלל כאבי ראש ההולכים ומתגברים. בהמשך יכולים להופיע התקפים כיפיוניים, סחרחורת, בחילה, הפרעות דיבור, ראייה ותנועה. בנוסף, מתפתחים במקרים רבים שינויים נפשיים, כגון שכחה, גריות ותנודות במצב רוח.

בנוירינומות מופיעים בדרך כלל הפרעות בשיווי משקל ובנוירינומות של עצב השמע גם חירשות בדרגה כלשהי ועד לחירשות מוחלטת.

טיפול

לצד כימותרפיה והקרנות בשאתות ממאירות והטיפול הפרטני המכוון על ידי התסמינים, יש בדרך כלל להרחיק את הרקמה בשיטות מיקרוכירורגיה